<h1>ראבי"ה סימן אלף מ"ב</h1>
<h2>דף מג:</h2>
שאלני חתני ר' יואל הלוי פירוש הא דתנן בסנהדרין בפרק נגמר הדין למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו את הירדן דברי ר' יהודה. ר' יהודה דורש את המקרא הכי, הנסתרות והנגלות לה' אלהינו לדון וליענש לנו ולבנינו זה על זה עד עולם. ואילו [לא] היתה נקודה, הייתי אומר מעתה, משעת הדיבור, מתחילת מידה זו ליענש איש על אחיו על שניהם. וכיון דנקד, (על) [כל] נקודה למעט, ונקודה של לנו ולבנינו הנקודה והכתב שווין ויש לו לדרוש שניהם, ועל כרחי' הכתב מורה כי הנגלות מתחילות מעתה שנראה ליענש עליהם איש על אחיו יותר מנסתרות, כדכתיב (ויקרא כ') ואם העלם יעלים וגו', והנקודה ממעט את [הכתב], הנסתרות שאין עונשן מתחילות מעתה, ולהכי נקד על ע' שבעד נמי שהנקודה ממעטת קצת מן עד עולם, ומה מיעטה, ללמדך שלא מעתה עונש נסתרות אלא משעברו את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל וקיבלו עליהם שם ערבות המצות איש על אחיו על הסתרים. כדכתיב (דברים כ"ז) ושם בסתר ומכה רעהו בסתר כדמפורש במסכת' סוטה (ל"ז ע"ב). א"ל ר' נחמיה וכי ענש על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם ר' נחמיה דורש המקרא הכי, הנסתרות לה' אלהינו עד עולם והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. והכי קא"ל לר' יהודה, וכי ענש על הנסתרות איש על אחיו לעולם שאתה אומר משעברו את הירדן נענשו עליהם, והלא כבר נאמר הנסתרות לה' אלהינו עד עולם לדון את העושה בסתר ולא ליענש אחרים עליו, אלא להכי נקוד על לנו ולבנינו, למעט הנגלות, שכשם שלא ענש על הנסתרות מעתה ליענש העושה בארור עד שקיבלו בהר גריזים ועיבל כדכתיב ושם בסתר, וכן כולם הארורים סתרים הם, כך לא ענש על הנגלות איש על אחיו אם לא ישפוטו מעתה עד שבאו להר גריזים ועיבל וקבלו ערבות. ועל הגלויות קיבלו ולא על הנסתרות. והנקודה של הע' למעט מקצת מידה של הנגלות שלא מעתה התחילה אלא משעברו. אלא עכן מאי טעמא איענש ישראל עליו הואיל ולא ענש על הנסתרות לעולם אפילו משעברו, ר' נחמיה מסיק לה משום דידעי ביה אשתו ובניו ולא נסתרות היו. וכ"ד אלף שנפלו בשיטים לא בעון איש ואחיו נפלו אלא איש בעונו. דכתיב (במדבר כ"ה) ויחל העם לזנות אל בנות וגו'. והנופלים זנו. וכן במעשה העגל החוטאים נפלו. וכן בכל מקום במדבר.
